English Version: http://www.ipetitions.com/petition/to-the-EU-parliament-the-mandate-for-palestine

French Version: http://www.ipetitions.com/petition/a-le-parlement-europeen-le-mandat-Palestine

עתירה לפרלמנט האירופי – המנדט על פלשתינה

עתירה לפרלמנט האירופי

המנדט על פלשתינה

הבית הלאומי של העם היהודי

14 ביולי 1922

העיקרון הראשון של החוק הבינלאומי:

הסכמים יש לכבד

(פאקטה סונט סרוונדה)

"הואיל והמעצמות בנות הברית הסכימו כי שלטון המנדט יישא באחריות ליישום ההצהרה שהושמעה במקור ב-2 בנובמבר 1917, בידי ממשלת הוד מלכותו של בריטניה, ואומצה ע"י המעצמות הללו, בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה, מובן בעליל שלא ייעשה דבר שעלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של קהילות לא-יהודיות בפלשתינה, או בזכויות ובמעמד הפוליטי שמהם נהנו יהודים בכל מדינה אחרת, ו-

"הואיל ובתוך הוכר הקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתינה והטעמים להקמתו מחדש של ביתם הלאומי בארץ זו"

הואיל ו"כתב המנדט על פלשתינה" – מסמך היסטורי של חבר הלאומים - קבע את זכותם המשפטית של היהודים לפי החוק הבינלאומי להתיישב בכל מקום במערב פלשתינה, בשטח שבין נהר הירדן והים התיכון, זכות שעומדת על כנה בחוק הבינלאומי. חמישים ואחת מדינות חברות – חבר הלאומים כולו – הצהירו פה אחד ב-24 ביולי 1922:

"הואיל וניתנה הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלשתינה ולסיבות לכינונו מחדש של ביתם הלאומי במדינה זו."

הואיל "והמעצמות בנות הברית הסכימו כי שלטון המנדט יישא באחריות ליישום ההצהרה שהושמעה במקור ב-2 בנובמבר 1917, בידי ממשלת הוד מלכותו של בריטניה, ואומצה ע"י המעצמות הללו, בדבר הקמתו בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה."

הואיל ובסעיף 2 של כתב המנדט נכתב: "שלטון המנדט יישא באחריות להשלטת תנאים פוליטיים, מנהליים וכלכליים במדינה, שיבטיחו את כינונו של בית לאומי ליהודים, כפי שנקבע בהקדמה למסמך זה, ולפיתוח מוסדות למנהל עצמי, וכן לשמירת הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי פלשתינה, ללא הבדל גזע ודת."

הואיל ובסעיף 4 של כתב המנדט נכתב: "ארגון יהודי מתאים יוכר כגוף ציבורי למטרות ייעוץ ושיתוף פעולה עם מנהלת פלשתינה בעניינים כלכליים, חברתיים ואחרים, שעשויים להשפיע על כינון הבית הלאומי ליהודים ועל האינטרסים של הציבור היהודי בפלשתינה, ובכפוף תמיד לפיקוח המנהלת, לסייע ולקחת חלק בפיתוח המדינה."

הואיל ובסעיף 5 של המנדט נכתב: "שלטון המנדט יהיה אחראי להשגיח ששום שטח פלשתיני לא יינתן או יוחכר, או באופן כלשהו יימסר לשליטת ממשלתה של מעצמה זרה כלשהי. "

הואיל ובסעיף 6 של כתב המנדט נכתב: "מנהלת פלשתינה תבטיח שזכויותיהם ומעמדם של מגזרים אחרים באוכלוסייה לא ייפגעו, ובה בעת תקדם הגירת היהודים בתנאים נאותים ותעודד, בשיתוף הארגון היהודי הנזכר בסעיף 4, התיישבות קרובה של יהודים על הקרקע, לרבות אדמות מדינה ואדמות בור שאינן נחוצות למטרות ציבוריות."

הואיל והקהילה הבינלאומית ערבה לזכויות היהודים בפלשתינה. בדוח הראשון של הנציב העליון על מנהלת פלשתינה (1920 – 1925) , שהוגש לשר המדינה הבריטי לענייני מושבות ופורסם ב-1925, הנציג הבכיר ביותר של שלטון המנדט, הנציב העליון לפלשתינה, מדגיש כיצד הושגו הערובות הבינלאומיות לקיומו של בית לאומי ליהודים בפלשתינה:

"ההצהרה (של בלפור) אושרה על-ידי כמה וכמה ממשלות מבנות הברית. היא אושררה על-ידי ועידת המעצמות בנות הברית בסן רמו ב-1920. לאחר מכן אושרה בהחלטות שהתקבלו פה אחד בשני בתי הקונגרס של ארה"ב. היא באה לידי ביטוי בכתב המנדט על פלשתינה שאושר על-ידי חבר הלאומים ב-1922. היא הוכרזה בהצהרת מדיניות רשמית שפרסם שר המושבות באותה שנה, כהצהרה "שלא יתאפשרו בה שינויים."

הואיל ומבחינה היסטורית, קודם שבדו הערבים את המושג העם הפלשתיני כתופעה ערבית ייחודית, לא התקיימה קבוצה כזו. הערבים כעם אינם מוזכרים ולו פעם אחת ב"כתב המנדט על פלשתינה." בשום מקום במסמך כולו לא ניתנות זכויות פוליטיות לישויות לא-יהודיות.

לפיכך: עליכם, חברי הפרלמנט האירופי, לראות את עצמכם כמחויבים למלא את הדרישה המפורטת ב"כתב המנדט על פלשתינה" – מסמך היסטורי של חבר הלאומים שקבע את זכותו החוקית של העם היהודי להתיישב בכל מקום במערב פלשתינה, שטח של 26,000 קמ"ר שבין נהר הירדן והם התיכון. כל ניסיון לשלול את זכויות העם היהודי לפלשתינה-א"י הוא בבחינה הפרה חמורה של החוק הבינלאומי.

Copyright (2014) Eli Hertz